שלטי הגיבורים על חולין כ״ט

1 מרדכי כתב שראבי"ה מצא כתוב בתשובה שצריך לברך על כל שחיטה ושחיטה שמא ישכח וידבר בינתים דברים שאינן מעין השחיטה וזה הטעם לא נראה בעיניו דאטו משום שמא ישכח יברך ברכה שאינה צריכה וכתב הוא דשמא הטעם דהוו גופים מוחלקין ואפי' הוו מצוה אחת ומה שכתב מתפילין ראיה צ"ע דא"כ לפי סברא זו היה צריך לעולם לברך על כל אחד מהתפילין אפי' לא סח משום חשש שמא ידבר בינתים וצ"ע וכ"כ רבינו שמואל בן חפני ורבינו קלונימוס מרומי שצריך לברך על כל שחיטה ושחיטה וכתב בשם א"ז לקיים טעמי שניהם בשני דברים דהיינו כגון ששחט חיה ועוף שאז צריך לברך על כל אחד ואחד ולפי זה כשאין הגופים מוחלקין גם בסח א"צ לברך כי אם ברכה אחת לכולם דכיון דבשמותם הם שוין אע"פ שהן גופין מוחלקין וכתב איהו דנראה לפי האמת אפי' חיה ועוף ובהמה א"צ כי אם ברכה אחת לכולם הואיל וברכות שוות והאריך בראיות ולזה הסכימו רוב הפוסקים דכל עוד שהברכות שוות ברכה אחת לכולן וה"ה דפליגי גבי מוהל שיש לו למול כמה בנים זה אחר זה או מי שיש לו לברך כמה ברכות חתנים זה אחר זה ואם אסור לדבר בין גמר שחיטה והכסוי או לא דאיתא נמי התם המרדכי בשם ספר התרומה כתב דמותר לדבר אחר השחיטה קודם הכסוי ובשם ראבי"ה כתב דאסור לדבר אם אינו מעין השחיטה ודעת הרא"ש שם כדעת ספר התרומה דליכא חשש הפסק בין מעשה לברכה אחרונה:

2 הרא"ש הביא דברי ה"ג שכתבו שמכסה ואח"כ מברך דאע"ג דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ה"מ בתחלת המצוה אבל זו סיום המצוה היא ובאמצע המצוה אין ראוי לברך הלכך מברך על השחיטה קודם השחיטה ועל הכסוי אחר גמר המצוה והרא"ש כתב שלא נהגו כן משום דחשיב להו מצות כסוי מצוה בפני עצמה וכן כתבו כל הפוסקים שמברך על הכסוי טרם הכסוי:

3 ולענין קריאת התורה אם עמד אחד שלא קראו החזן אף בארץ ישראל שדנין בה דיני קנסות היה פטור דבקריאת התורה הכל חייבין וקריאת החזן אינו אלא כי היכי דלא ליתו לאנצויי ואפי' אם עמד ישראל במקום הכהן אין לחייבו ואע"ג דדרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא בעלמא היא כמו ליטול מנה יפה ראשון דאין יכול לגבות בבית דין. ובענין המוהל כתב הרא"ש נ"ל לפטור המוהל דאע"פ שאמר האב למוהל אחד למול את בנו לא זכה באותה המצוה לחייב אחר אם קדם ועשאה ולא דמיא לכסוי דאמרה תורה ושפך וכסה מי ששפך יכסה וכן האב שחייב למול את בנו ורוצה למולו וקדם אחר חייב אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבין למולו ובדבור שאמר האב למוהל לא זכה למצוה לחייב לאחר אם קדמו:

4 רוב הפוסקים כתבו שכל הדברים שהזרעים הנזרעים בהם מצמיחין הם בכלל עפר לפיכך אין מכסין בעפר המדבר שאע"פ שקרוי עפר בלשון בני אדם אינו נקרא עפר במקרא וגם אינו מצמיח מה שזורעים בו כך נ"ל האי מלתא כי היכא דלא תיקשי מדברי הרא"ש לדברי הטור וגם מדידיה לדידיה שכתב בראשונה דמידי שאינו מצמיח אם נקרא שמו עפר מכסים בו ואח"כ כתב אין מכסים בעפר המדבר וקשה דעפר המדבר אע"פ שאינו מצמיח עפר איקרי אלא ודאי דהא דקאמר אם נקרא שמו עפר מכסים בו ר"ל אם נקרא בפסוק שמו עפר מכסין בו והרשב"א והר"ן הביאו דברי מי שחולק על כלל זה וסברי דאע"פ שאינו מגדל צמחים מכסין בו והלכתא מכסין בעפר המדבר כשהוא דק והאי דקאמר המהלך במדבר ואין לו במה לכסות שורף טליתו רוצה לומר שאין עפר המדבר דק אלא גם ואין לו מידי לשוחקו שורף טליתו וכו' אבל אם דק מכסה גם בו והאי דנקט מדבר טפי ממקום אמר דהא בכל מקום אם אין לו עפר שחוק ודק מצי למעבד הכי לשרוף טליתו יש לומר משום דאורחיה דמדבר שהוא ארץ ציה להיות גם ולא דק וה"ה למקום אחר:

5 וריא"ז כתב אין מכסין בעפר המדבר אע"פ שמגדל עשבים אין זורעין בו שנאמר לא מקום זרע ותאנה. פלפל טחון דינו כקמח שהוא פרי טחון. קנמון טחון דינו כנסורת חרשין שהוא טחינת עצים כמו שביאר מז"ה: